<h1>תמים דעים להראב"ד סימן נ"ז</h1>
<h2>דף נב.</h2>
עוד שאלת על אחד מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו דאמרינן עליו להביא ראיה שהם משלו. אם נתמנה על מכס המלך או שהכניסה לו אשתו ממון אם נאמר שעל האחים להביא ראיה. תשובה בודאי כך הוא. על האחין להביא ראיה לפי שהוא דומה לחלוקין בעיסתן דאמרינן אימר מעיסתו קמץ וכ"ש הכא דהכא ודאי הכא אימר. אלא אי איכא למבעי עלה הכי הוא דאיכא למבעי אם היו האונות והשטרות כאלף (דישרים) [דינרים] וקמוץ העיסה בשום פנים לא הגיע למאה דינרים אפי' יקמוץ ממנה המחצית בכל יום מי תלינן בעיסה זאת כל האונות הללו או לא. משום דאיכא למימר כשקמץ עד [מאה דינרים] הרי נתעסק בהם והרויח והצליח עד שעלה למעלה או דילמא הא מלתא דלא שכיח הוא וכי היכי דלא תלינן בה במציאה הכי נמי לא תלינן בהא וזו שאלה. בין כך ובין כך דוקא שזמן האונות אחר חלקות העיס' ואחר מנוי הגבאות אבל אם היה זמן האונות מוקדם אין תולין בהם כלל. ובין שיש במה לתלות ובין שאין במה (לחלוק) [לתלות] אותו הנושא ונותן בתוך הבית אינו נפטר משבועה חמורה כדין שותף והן יכולין להשביעו על כל מה שיש תחת ידי' שיאמר להם האמת אם היה משל אביהם בין בחייו בין במותו אם לא. לפי שאם גנב בחיי אביו משל אביו ולא ידע אביו ולא מחל לו חייב להחזיר חלק היורשים. ואם יחשדו אותו האחין על זה יכולים הם להשביעו שבועה חמורה ע"י גלגול. ואעפ"י (כן על) [דעל] ענין זה לא היה עליו שבועה בפני עצמה אלא חרם סתם על ידי גלגול מיהא יכולים להשביעו שבועה חמורה וכן הדין. הנה פסקי הדינים אשר שאלת הנטועים מהר השכל שקועים במשנה ובתוספתא ובגמרא דוק ותשכח.
